<h1>תשובה לרבינו טוביה מוינה מכ"י</h1>
<h2>דף ט.</h2>
על דבר השוחט שהוחזק להיו' שוחט ובדקוהו שלא ידע דין הגרמ', נשאל לידי כמשפט כדת מה לעשו' הן בשוחט, הן בנשחט כבר טרם שבדקו. וכיוצ' בזה יש בידי תשוב' מרבי' טובי' מביינא זצ"ל, על אותו שהוחזק כמה ימים, ובדקוהו גדולי' ולא ידע להשיב כלל אף בעיקרי הלכו' שחיטו', נר' שאי' לאסו' שחיטתו רק מכאן ולהבא מיום שנודע שאי' יודע הלכו' שחיטו', כדא"ר יודא כל טבח שאינו יודע כו', אבל מה ששחט לא — דאימור בקי הי' ושכח. ואפש' כן שהי' בקי כדדרשינן [כאן מטושטשות מאד כמה מילים] שמא שכחת [יומא י"ח ע"א], וקאמ' בגמר' בשלמ' שמ' שכח לחיי, וכיו' שהי' בחזקת מומחה עד שע' הבדיק' יש להכשיר מדרב הונא דאמ' בהמ' בחיי' בחזק' כו' נשחט' בחזק' היתר עומד', אע"ג (דלית) [דאית] בהא ריעותא שהחזיק הזאב בבני מעיים נקובי', וכ"ש הכא די"ל דידע ושכח. ועו' דק"ל [חולין י"ב ע"א] כדכת' ואומ' מוחזק אע"פ שאין מומחה, ואפי' דלא ידעי' אי גמיר אי לא גמיר, גם זה דלא קימא לן דלא גמיר' הוא, והוחז' לשחוט שוחט לכתחילה, וכ"ש דבדיעבד שחיטתו כשיר'. עכ"ל רבי' טוביה ע"ה. והנני כיהודה ועוד לקרא באתי אחריו למלאות דבריו, מצינן דאיכ' למימ' שמ' ישכח בשיעור מועט, כדאמ' פ' אלו נערות [כתובות ל"ג ע"א] גבי עדים זוממי', דקאמ' ניתרו ביה מעיקר' דילמ' אשתליין. ואע"ג דלישנ' קמ' [חולין ג' ע"ב] מומח' אע"פ שאי' מוחז' [ו]בודקי' אחר שחיט' אם יודע ה"ש אוכלי' משחיטתו ואם לא אסור, פסק רב אלפס [לדף י' ע"א שם] דלא ק"ל הכי, דרוב מצויים אצל שחיט' מומחי' הם הלכ' הי', וכן מסקינ' בגמרא, והא דא"ר הונא בהמה בחיי' בחזק' וכו' דק"ל כוותיה, הת' כגו' דאיתיליד ריעות' בסכי', אבל הכ' כיו' דרוב מצויי' אצל וכו' מאי ריעותא. וגם משמ' מדברי רב יודא שאי' אסו' לנו לאכול משחיטתו כשהוברר לנו שאי' יודע הלכו' שחיטה, דמוקי לה תלמוד' לא צריכי דידעי ביה דלא גמירי [שם י"ב ע"א] וכיוצ' בזה שמעתי שהתיר ר' פרץ. והמקום יצילנו משגיאות והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע אך לשלו' הצעיר חיים בהר"ר שמואל הנבון.
